פסק דין
בפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת לתשלום סך של 30,000 ₪, השבה ופיצוי בגין גביית יתר של סכומי כסף מחשבונו.
התובע טען כי בין השנים 2011 – 2006, שהה עם משפחתו בשליחות מחוץ לגבולות המדינה. בחודש יולי 2008, הגיע עם משפחתו לביקור בישראל וזאת מפאת מחלתה של אמו ז"ל. באותה העת פנה לנתבעת על מנת להתקשר עימה בהסכם לקבלת שירותי אינטרנט, למשך חודש אחד בלבד, תקופת השהיה המתוכננת בארץ ונציג הנתבעת נענה לבקשתו, לאחר קבלת אישור מעם הדרגים הממונים.
בנוסף, טען התובע כי לאחר סיום החופשה, חזר עם משפחתו למקום מגוריו בחו"ל, חדל להשתמש בשירותי הנתבעת וסבר כי כמוסכם ביניהם, ההתקשרות באה אל קיצה. ואולם, חרף כך, הוסיפה הנתבעת לחייבו שלא כדין במשך מספר רב של חודשים, בסך של 45 ₪, ולאחר מכן, בסך חודשי ממוצע של 25 ₪.
עוד טען התובע כי פנה שוב ושוב לשירות הלקוחות של הנתבעת באמצעות הדואר האלקטרוני והטלפון, אך לא נענה. כמו כן ניסה לבטל את החיוב באמצעות חברת האשראי דרכה בוצע, אך זו הנחתה אותו לפנות לנתבעת. לדבריו, רק לאחר שנעזר בנושאת תפקיד בכיר בנתבעת, המוכרת לו באופן אישי, ניאותה הנתבעת לזכותו בסך של 144.72 ₪ בגין חיובים שנגבו ממנו שלא כדין. ואולם, על אף האמור לעיל, המשיכה הנתבעת לחייב את חשבונו ולגבות ממנו כספים שלא כדין.
התובע עתר לבית המשפט לחייב את הנתבעת לחדול מגביית הכספים שלא כדין , להשיב לו את הסך שגבתה במהלך 24 חודשים, של 600 ₪ וכן לפצותו בגין טרחה, עוגמת נפש והפסד זמן בסך של 9,400 ש"ח ותשלום פיצויים לדוג' לפי חוק הגנת הצרכן התשמ"א-1091 (להלן:"החוק"), בסך של 20,000 ₪.
הנתבעת טענה כי ביום 29.11.2004 הצטרף התובע לשירות שניתן על ידה, למתן שיחות לחו"ל (להלן:"השירות") וביום 09.07.2008 הצטרף לשירות האינטרנט בהתחייבות לחודש בלבד (להלן:"השירות הנוסף").
עוד טענה הנתבעת כי ביום 16.10.08 פנה אליה התובע על מנת לברר את פשר החיובים שחויב בחשבונו וכי נעשו מספר ניסיונות מטעמה על מנת ליצור עימו קשר ולברר עימו את מהות הפניה. לדבריה, עלה בידם ליצור עם התובע קשר רק בחודש 02/09 ולאחר שהוברר לה לראשונה כי הינו מבקש לסיים את השירות הנוסף, נענתה לבקשתו ביום 10.2.09 וכן זוכה בעבור החיובים שנגבו ממנו.
עוד טענה הנתבעת כי החיובים הנותרים הינם בגין דמי מנוי חודשיים של השירות, אליו בחר התובע להצטרף בחודש 11/04 ולא הביע כל רצון להתנתק ממנו, בכל שלב שהוא.
הנתבעת עתרה לדחיית התביעה ולחיוב התובע בהוצאותיה.
דיון
השירות עליו הוסכם בין הצדדים, הינו "עסקה מתמשכת" כהגדרתה בחוק לפי סעיף 13ג:
"עסקה לרכישה של טובין או שירותים באופן מתמשך, לרבות כל שינוי בעסקה או תוספת לה שאינם מהווים עסקה חדשה, והכל בין אם העסקה היא עסקה לתקופה קצובה ובין אם היא לתקופה בלתי קצובה...".
5.בעסקה מתמשכת, אספקת השירות והגבייה בעבורו נמשכים כל עוד לא הודיע הצרכן על ביטול העסקה באחת הדרכים המנויות בסעיף 13ד לחוק. בענייננו, לא הובאה כל ראיה מצידו של התובע כי מילא אחר תנאים אלה ועל כן, לא הוכח כי הנתבעת הפרה את הוראות החוק, בהמשיכה לחייב את חשבונו, בגין השירות.
6.לא כך הדבר באשר לשירות הנוסף. שוכנעתי כי התובע ביקש את השירות הנוסף לתקופה של חודש אחד בלבד, בו שהה בארץ וכי מבוקשו ניתן לו לאחר אישור הדרגים הממונים. כך עלה גם מנספח ג' לכתב ההגנה ומהמפורט בו שאינו ניתן לטעמי להשתמע לשני פנים: "התחייבות לחודש אחד בלבד כי הוא חוזר לחו"ל , באישור אחמ"ש!!(במקור)"
7.מהאמור עולה כי מדובר במקרה ייחודי שבו תוקף השירות הנוסף אמור היה לפוג מאליו בחלוף חודש, מיום 9.7.08 ועל כן דין טענת הנתבעת כי היה על התובע להודיע על רצונו להביא את השירות הנוסף לכדי סיום, להידחות .
8.אין חולק כי הנתבעת המשיכה לחייב את התובע על פי השירות הנוסף, חרף העובדה כי בא אל קיצו. מצאתי לאמץ את גרסת התובע הנתמכת בכלל המסמכים המצורפים לכתב התביעה כי שב ופנה לנתבעת על מנת לבדוק את פשר החיובים ואולם לא נענה, אלא אך לאחר התערבות גורם נוסף המועסק בנתבעת ומוכר לו באופן אישי. גם ממסמכים שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה עלה כי פנייתו הראשונה של התובע בחודש אוקטובר 2008 לא נענתה כלל וגם ניסיון להשיב על פניותיו הנוספות שלא צלח, נעשה רק בחלוף זמן.
כעולה מנספח ו' לכתב ההגנה נוצר הקשר עם התובע אך ביום 10.2.09 וצוין במפורש כי התובע מביע את מורת רוחו מהמשך השירות הנוסף. ואולם גם באותה העת הערימה הנתבעת על התובע קשיים, ניסתה להעביר את השירות הנוסף למנוי אחר מטעמו של התובע ורק לאחר שעמד בתוקף על רצונו להתנתק, ניתן לו סוף כל סוף מבוקשו תוך שצוין: "נא לבטל מנוי רטרו!!!!!!!!!!!!! " (במקור).
9.בחלוף מספר חודשים זוכה חשבונו של התובע בגין חיובים שנגבו שלא כדין במסגרת השירות הנוסף וטענת התובע באשר ליתרת זכות אצל הנתבעת בגין השירות הנוסף, לא הוכחה.
10.ואולם לנוכח סך כל ההתנהלות האמורה מצידה של הנתבעת, מצאתי לחייבה בפיצויים על פי החוק בסך כולל של 4,000 ₪. כמו כן מצאתי לפסוק לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪.